בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' טוואטי ואח'

החלטה

1. בפניי בקשה נוספת מטעם הנתבעים לדחיית התביעה על הסף, וזאת לאחר שדחיתי בקשתם הקודמת.

רקע דיוני

2. ביום 17.4.12 הגיש התובע (להלן גם "הבנק") תביעה כספית בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעים, בסכום של 196,111 ₪, אשר היווה לטענתו את יתרת חובם של הנתבעים בגין הלוואה אשר נטלו מהבנק, וזאת לאחר מימוש בית מגוריהם במסגרת תיק הוצל"פ שנפתח נגדם.

3. ביום 3.6.12 הגישו הנתבעים בקשה לדחיית התובענה על הסף, ולחילופין בקשה למתן רשות להתגונן, אשר בבסיסה עמדו טענות הנתבעים בדבר סילוק מלוא החוב לבנק, התיישנות ושיהוי.

4. במסגרת בקשה למתן ארכה להגשת תגובה שהגיש ב"כ הבנק, ציין ב"כ הבנק כי הגיש בקשה לנשיא ביהמ"ש העליון, לאיחוד הדיונים בתיק דנן ובת.א. 30212-09-12 אשר הוגש על ידי הנתבע 1 כנגד הבנק וב"כ, בתפקידו ככונס הנכסים, בבית המשפט השלום בטבריה, וביקש לדחות התגובה למשך 30 יום מיום מתן החלטה על ידי נשיא ביהמ"ש העליון.

5. ביום 4.6.13 הגיש התובע תגובה לבקשה לדחיית התביעה על הסף.

6. בהחלטתי מיום 22.9.13 ב"כ הבנק התבקש לעדכן את בית המשפט לעניין החלטת בית המשפט העליון בבקשת איחוד התיקים.

7. ביום 1.10.13 המציא ב"כ התובע את החלטת בית המשפט העליון בבקשת איחוד התיקים.

8. במסגרת החלטתו של כב' נשיא בית המשפט העליון א' גרוניס בבקשת איחוד התיקים (בש"א 2725/13) מיום 5.5.13, נקבע כי דין הבקשה להימחק. במסגרת ההחלטה צוין, כי שתי התובענות מצויות בשלבים דיוניים שונים – בתובענה המתנהלת בבית משפט זה, טרם נידונה הבקשה לדחיית התביעה על הסף, וטרם ניתנה רשות להתגונן, בעוד שהתובענה המתנהלת בבית המשפט השלום בטבריה היא הליך בסדר דין רגיל. נקבע כי איחוד התובענות בשלב זה עלול לסרבל את הדיון יותר מאשר לייעלו.

יחד עם זאת, כב' הנשיא א' גרוניס ציין כי אם תידחה הבקשה לדחייה על הסף של התביעה שהוגשה בבית משפט זה, ואם תינתן לנתבעים רשות להתגונן, ניתן יהיה לשוב ולהגיש בקשה חדשה לאיחוד התובענות.

9. בהחלטתי מיום 10.10.13 דחיתי בקשת הנתבעים לסילוק על הסף, וקיבלתי את בקשת הרשות להתגונן, מהטעמים אשר פורטו בהחלטה.

10. ביום 10.10.13 הגישו הנתבעים בקשה בהולה לצירוף מסמך חדש לבקשת לדחיית התביעה על הסף, טרם מתן החלטה בבקשה גופה. הנתבעים טענו, כי במסגרת התביעה המתנהלת בבית המשפט השלום בטבריה הוגשה מטעם התובע וב"כ בקשה מיום 3.10.13 לסילוק התביעה על הסף בטענה כי לתובע שם (הנתבע 1 כאן) מגיעה יתרת זכות ע"ס 446 ₪ בלבד ולא 776,182 ₪, כאשר לבקשה זו צורף דו"ח המפרט את התשלומים והתקבולים של מכר הנכס אשר נערך ונחתם ע"י ב"כ הבנק. הנתבעים טענו כי מסמך זה מהווה ראיה מוצקת לעניין המחלוקת בנושא פירעון מלוא החוב לבנק, וכי המסמך מהווה הודאת בעל דין, ומוביל לדחיית התובענה המתנהלת בבית משפט זה על הסף. הנתבעים טענו כי המסמך הגיע לידיהם רק לאחרונה, בעקבות בקשת ב"כ הבנק לסילוק התובענה על הסף בתובענה המתנהלת בבית המשפט השלום בטבריה.

11. בהחלטתי מיום 11.10.13 ציינתי כי החלטתי מיום 10.10.13 נחתמה טרם נסרקה הבקשה הנ"ל, וקבעתי כי, משניתנה רשות להתגונן פתוחה הדרך לבקש איחוד התביעות בבית המשפט השלום בטבריה, וכי לדעתי יהיה נכון לנהוג כך בהסכמת המותב שם.

12. ביום 31.10.13 הגישו הנתבעים בקשה נוספת לסילוק התביעה על הסף, בה חזרו על טענותיהם.

13. ביום 24.12.13 הגיש הבנק תגובה לבקשתם הנוספת של הנתבעים לסילוק התובענה על הסף. הבנק טען כי החלטת בית משפט זה, הדוחה את בקשת הנתבעים לסילוק על הסף, היא החלטה אחרת, אשר ניתנת לשינוי או ביטול, רק אם בית המשפט שוכנע כי ההחלטה ניתנה בטעות או בחוסר צידוק או בשל שינוי הנסיבות. הבנק טען כי בקשת הנתבעים אינה עונה על תנאים אלו.

על כן, בבקשה זו יש משום הטעיה של בית המשפט משום שהנתבעים מציגים את דו"ח הכונס כאילו הוא היה דו"ח פירוט של יתרת זכות שיש להם בחשבון הבנק אצל התובע, ואת היתרה המצוינת בדו"ח הכונס בסכום של 446 ₪ הם זוקפים לזכותם. לטענת הבנק, הדו"ח מפרט את התקבולים והתשלומים בתיק ההוצאה לפועל החל ממועד מכר הנכס וטרם רישום הנכס ע"ש הקונה. היתרה שנותרה כתוצאה ממכר הנכס נותרה בידי הכונס, להבטחת הוצאות רישום הנכס ע"ש הקונים. התקבולים אשר התקבלו ע"ח מכר הנכס בסך 1,132,747 ₪, שימשו בחלקם לתשלום חובות לגופים שונים לצורך ביצוע עסקת המכר, ומתוך סך הכספים אשר הופקדו אצל הכונס ולאחר תשלום לגופים השונים הועבר לבנק סך של 828,000 ₪ בלבד, כאשר הנתבעים נותרו חבים לבנק סכום של 196,111 ₪.

הבנק טען בתגובתו כי דין הבקשה להידחות גם לאור ההתפתחות בתובענה המתנהלת בבית המשפט השלום בטבריה, שם נקבע כי הטענה של הנתבע 1 בדבר יתרת זכות בקופת הכינוס בסך 446 ₪, צריכה להתברר בדרך של הבאת ראיות.

14. ביום 1.1.14 הגיש ב"כ הבנק בקשה נוספת לכב' נשיא בית המשפט העליון, א' גרוניס, להעברת הדיון בתיק דנן לבית המשפט השלום בטבריה, על מנת שיאוחד עם התיק המתנהל שם.

15. כב' הנשיא א' גרוניס קבע בהחלטתו מיום 19.1.14 כי על בעלי הדין למסור הודעות תוך 7 ימים מעת שתומצא החלטת בית משפט זה בבקשת הנתבעים לדחייה על הסף מיום 31.10.13, או ביום 10.2.14, לפי המוקדם. מאחר וטרם ניתנה החלטה על ידי, הגיש ב"כ התובע בקשה למתן החלטה לכב' הנשיא א' גרוניס, אשר קבע בהחלטתו מיום 12.2.14, כי בעלי הדין ימסרו הודעות תוך 7 ימים מעת שתומצא החלטת בית משפט זה בבקשת הנתבעים לדחייה על הסף, או ביום 12.3.14, לפי המוקדם.